עלמה זוהר היא קול חדש ומהדהד באוויר הישראלי לאחרונה. קשה להגזים בסופרלטיבים כדי לתאר את הקול הזה, או את דיסק הבכורה שלה - "דברי". זוהר מציגה קול מדהים, לא דומה לשום דבר ששמעתם בעבר, קול חזק וחם, למרות המתכתיות שבו, מופלא במוזרות שלו. לקול הזה מתלווה גם איזה מבטא שלא מפה, משהו קל מאוד, אבל דקי האבחנה ישימו לב. גם זה תורם לתחושה שמה שאנחנו שומעים פה הוא ערבוב תרבויות.
הטקסטים של זוהר מעולים. היא וירטואוזית של מילים, חסכנית בתיאור ומביאה תמונה שלמה במספר שורות: "זה נוחת עליי כמו מכה/ לילות טרופים בטיפי ודיג עם חכה/ אהבה שאפשרית רק בארץ רחוקה...", ("מיגל"). כל הסיפור עם מיגל בשלוש שורות ועכשיו יש לה מקום לשים את זה מול הסיטואציה העכשווית שלה ("מאמי, זה משה, תקשיבי, או-ש, או-ש...").
זוהר יודעת לספר סיפור, לחדד רגש. היא מצטיינת בכתיבה שמערבבת בין שפה רגילה לשפה גבוהה, ביטויים מהמסורת, מהמקרא, מהרחוב, מהתלמוד ומהשוק. כבר עמדתי על העניין הזה בשירתו של מאיר אריאל ז"ל ואין יפה מזה. למשל: "הכול אצלך/ מסכה ועוד מסכה/ עושה שקר בנפשך...", "שכרתי לי דירה/ בין סדום ועמורה/ מתפרנסת בדוחק/ מעבודה זרה...", "ארבעים מעלות בצל עכשיו... יומם וליל/ תערוג נפשי אליך/ אהובי להתגלות לפניך...".
זוהר מציעה כאן מעגל של מבטים סביב אובייקט נבחן אחד - טיפוס ישראלי, מלא בעצמו עד גלישה, מחוספס כמו זיפים בני שלושה ימים, אגו-טריפר, שמראה לכולם את הגב. הוא לא נשאר לרגע באותו מקום, הוא לא נשאר עם אף אחת יותר מלילה אחד - שמא ייקשר.
גם אחד כזה, זוהר מספרת לו-לנו, צריך לדעת לאן הוא הולך ולפני מי הוא עתיד לתת דין וחשבון, כשייגמר הסרט. בין השאר, שבר כנראה טיפוס כזה גם את ליבה של זוהר, כך שהעניינים הם כן אישיים וכן לטלפון. באמצע, משלבת זוהר עוד טיפוסים מחייה, אחד אפריקני, אחד אינדיאני - טיילה הרבה בעולם.
קרבתה של זוהר לבורא עולם לוקחת אותה למקומות טובים, אבל היא לא לגמרי מוותרת על השאר. ב"דברי" אתם יכולים לפגוש אותה בערב שבת, מחכה לו שיחזור מבית הכנסת, ביום אחר היא עושה קוק עם כוכב רוק, באמצע עונה למיגל שמתקשר מחו"ל "ג'אסט טו סיי דט איי לאב יו" ובזמן שנשאר היא מתרפקת על אביה שבשמים. רב-תחומית, הזוהר הזאת.
ההלחנות שלה פשוטות עם מספר אקורדים קטן. העניין הוא שהיא כל הזמן מאלתרת בשירה וזה מאוד מעניין את האוזן. לפעמים, האלתור מוציא את השירה אל מחוץ לקצב ואז מרתק לעקוב אחרי הדרך שבה היא חוזרת לתוך השיר. היא משתמשת נהדר במתנה שיש לה בגרון ושיר אחרי שיר, "דברי" הוא דיסק שלם ברמה מאוד גבוהה וללא נפילות מתח.
לפני הדיסק הזה, מי ידע משהו על אסף איילון? איילון עיבד את השירים של זוהר, הוסיף להם המון כינורות וכלי נשיפה והקיף אותם בהרבה אהבה. הוא לא הציל את השירים האלה, אבל נתן להם תוספת הכרחית, שהופכת את היפה לכמעט כואב ביופיו.
מושלם.
"דע", "אגו-טריפ", "עם הגב", "גלות בבל השנייה", "שמים אפריקאיים", "שיר אהבה אינדיאני (מיגל)", "המופלאה בנשים", "אין עליך", "40 מעלות בצל", "לילה בנפרד", "אחרי הנפילה", "שיר לכת".
