בשלוש השנים האחרונות, יצא שלמה גרוניך למסע מרתק אל המקורות. מקורות היהדות. הסתובב במשלי, בתהילים, עבר במסכת אבות, עשה ביקור לישעיהו, הלך למיכה, חזר לשיר השירים וגם פתח את הסידור. יצאו מזה 21 קטעים מצוינים, אבל נראה לי שקודם יש צורך להסביר בשביל מה להלחין את הטקסטים האלה. הם הרי עומדים בפני עצמם ומיליוני יהודים ברחבי העולם אומרים אותם בתפילתם, מדי יום. אלא שתפילה כמוה כקורבן ויפה להביא קורבן מן המובחר. טקסט מן התפילה כשהוא מולחן - זה מן המובחר.
גרוניך לא גדל בשדות המגזר וכנראה לא מכיר מקרוב את ניגוני חסידות מוז'יץ או גור. וטוב שכך. ההלחנות שלו שואבות מהשפה המוזיקלית הרגילה שלו - שורשים עמוקים במוזיקה הקלאסית, עם עדכונים ברוח הזמן והמקום, קצת אלטרנטיבי, מעט פסיכדליה ושום נפילה לכיוון מה שמכונה "מוזיקה חסידית". לחצרות החסידים השונות יש ניגונים נפלאים, רובם מושרים במלעיל גלותי. גרוניך, משוחרר ממדווי מזרח אירופה ועשנה, שר את הטקסטים המסורתיים במלרע הצברי של ימינו ומי יודע, אולי כך זה הרבה יותר קרוב לאיך ששרו את זה הלוויים בבית המקדש, טרם המצאתו של ההיגוי המזרח-אירופי.
יחד עם זה, קשה לדמיין את החבר'ה בבית הכנסת שרים את חצאי הטונים של גרוניך בשחרית של שבת. זה נשמע חדשני מדי, עכשווי מדי, מדרגה גדולה מדי לקפוץ, לבד מניגון אחד, של האדמו"ר הזקן של חב"ד - "אלי אתה", שגרוניך מבצע כאן בחרדת קודש.
בין הניגונים החסידיים והקרליבכיים, השולטים ברפרטואר בתי הכנסת, לבין גרוניך חסרה חוליה מאזנת, שלוקחת משם אלמנטים ומעבירה אותם תהליך מוזיקלי מתאים לזמננו. במחשבה שנייה, החוליה הזאת קיימת בדיסק הבכורה המופלא של שולי רנד, עניין אחר לזמן אחר.
גרוניך לוקח את ה"התקרבות" שלו ברצינות, מקפיד על ההגייה המדויקת ואפילו אומר "אדושם" במקום שם ה'. זה מקרב אליו מאוד את האוזן המגזרית. תפילת הדרך בהלחנתו מרגשת במיוחד. כך גם קטע ההפטרה (ישעיהו, י') של פרשת "יתרו", שבת הבר-מצווה שלו. הפירושים המוזיקליים שהוא מעניק לטקסטים העתיקים מתאימים באופן נפלא בעיניי. הוא שמח ושובב ב"משה קיבל תורה מסיני", (אבות, א'), מלא הוד והדר ב"אילו פינו" (מהסידור, שחרית של שבת) ומלא תקווה ב"ואשיבה שופטייך", (ישעיהו, א'). המגוון המוזיקלי של גרוניך, שממש לא זקוק לציונים שלי, הוא אדיר.
הוא מארח כאן את רביעיית מיתרי ירושלים, דיויד ברוזה, גד אלבז, חיים אוליאל, בן חסד בן ישראל ומצאל בן ישראל, אלי גורנשטיין ומקהלת הילדים "פרחי כפר סבא", שגם הם מקפידים על המרחק מן היידיש ושרים בעברית בת זמננו.
אין מה להיבהל משמות הקטעים. "מסע אל השורשים", מהמסעות המרתקים שעשה פה אי פעם יוצר חילוני אל שורשיו, הוא ממש ידידותי ומזמין להצטרף. מי יודע, אולי הוא השער למסע השורשים שלכם.
"קול שופר", "אשת חיל", "ברך עלינו", אתנחתא - "איש תחת גפנו", "בנאות דשא", "אילו פינו", "אל אשר תלכי", פתיחה ל"זמרו", "זמרו", "וכתתו", תפילת הדרך, אתנחתא - "פסנתר שובב", "משה קיבל תורה מסיני", "הנך יפה רעייתי", אתנחתא - "פאתי מזרח", "ואשיבה שופטייך", אתנחתא - "געגוע", "הגיד לך אדם", "אלי אתה", הפטרת יתרו ואתנחתא - "משה הפוך".
