הד ארצי
אם אתה הילד של זוג שחקנים מוותיקי "הבימה", היית בלהקת הנח"ל עם מומי לוי, יואב צפיר ושי זורניצר, למדת ב"רימון" עם מיקה קרני, רונית שחר ואריאל הורוביץ ובעיקר, כתבת שיר מדהים לדיוות זמר עברי - מה הצעד הבא הנכון לעשות? לנסוע, כמובן, לסמסטר אחד של לימודי מוזיקה ב"ברקלי" ולא לחזור משם שנים ארוכות.
את "לאורך הים", כתבה אילה אשרוב בגיל צעיר מאוד. כשעפרה חזה הקליטה אותו והעם כולו זמזם את זה, אשרוב לא נשארה כאן כדי לגזור מזה פירות. עכשיו, בת 39, היא חוצה חזרה את הנהר, עם "חוצה את נהר", דיסק שכולו פרי עטה, למעט שני שירים של המשורר אברהם חלפי.
הזמן קפא בשביל אשרוב. היא מציגה כתיבה נאיבית, בשפה של שנות ה-70'. גם ההלחנות שלה מזכירות את התבניות המוזיקליות של התקופה ההיא. אולי זהו רטרו מכוון ואולי זאת פשוט היא. בין שני הטקסטים של חלפי ("לא ידענו תום" ו"תמיד") לבין השירים שלה נקרע פער, שמעמיד את היצירה שלה באור עוד פחות מחמיא. במובן הזה, טעתה אשרוב לשלב את זה כאן, בדיסק החזרה-לתודעה שלה.
"לאורך הים", השיר הכי מפורסם שלה, שכתבה בעת שירותה הצבאי, ממשיך עד היום להיות סמל של אירועים עצובים, בעיקר הודות לשורה הפותחת: "תגיד לי איך לעצור את הדמעות...". בארץ הזאת, הרלוונטיות של השאלה הזאת מובטחת, לצערי. הביצוע של אשרוב לשיר, המזוהה כל כך עם עפרה חזה, לא מעלה ולא מוריד, אבל מנכס אותו סוף סוף לבעליו ויש בו מעין סגירת מעגל.
