"פשוט כל כך" - קורין אלאל
הליקוןנהוג היה לחשוב שמעריצים מעדיפים את כוכבי הרוק שלהם מיוסרים, כותבים בדם לבם את סבלות הנפש ויורקים את זה החוצה, אגב דיסטורשן מרעיד רצפות. אז נהוג היה. קורין אלאל, המלכה-האם של הרוק הנשי בישראל, מראה את ההפך ב"פשוט כל כך", אלבומה החדש, הפשוט והיפה כל כך.
כמו שהיא שרה בשיר הנושא - "אז אם אפשר, לא להישאר לבד/ זה כל העניין...", קורין זורמת נפלא עם החיוך שהשתלט לה על כל הפנים. אהבה, מתברר לא בפעם הראשונה, היא המנוע הכי חזק בטבע. שני לבבות, ניצוץ וזה עובד.
המשוררת אגי משעול כתבה את מרבית הטקסטים כאן והרימה את כל האלבום לגובה ראוי. גם המשורר מאיר גולדברג וארז ברזוליק תורמים לזה. קורין הסתפקה בהלחנות מצוינות, שמחות, שותות את האושר בלגימות גדולות. "ארץ קדושה" (משעול) הוא שיר השלמה ל"שירי הארץ" הקודמים של אלאל - "אין לי ארץ אחרת" ו"ארץ קטנה עם שפם". גם כאן האווירה היא של "אדמתי בוערת".
אלי סורני, שהפיק מוזיקלית ועיבד, לא נתקל פה באתגרים יוצאי דופן. ההלחנות המפויסות של אלאל לא משאירות יותר מדי מקום להתלבטויות-שתיים-בלילה באולפן מעושן.
אהבתי.
"קורים דברים", "סוף אפריל", פרשדונה", "תודה", "ארץ קדושה", "דוגית", "השקט", "פשוט כל כך", "על שפת המזרקה", "קשה לה", "תרנגול", "שיר ליונתן".
