אביטל לבני הייתה סולנית בתזמורת חיל האוויר. סיימה לימודי משחק ב"בית צבי", שיחקה בהצגות, במחזות זמר ואפילו כתבה, ביימה ושיחקה במופע יחיד בקאמרי. המבקרים גמרו עליה את ההלל. לא מצאתי שום דבר מזה בדיסק הבכורה שלה - "הזמן לא עוצר".
מדובר בחומר עמוס בקלישאות לשוניות ורעיוניות. הזמן לא עוצר, הזמן עומד מלכת, שינוי אדרת, אין מקום לדאגה, ימים יגידו. הדיסק הזה, איך לומר, הוא טקסט-יחסים על רוק-מתנ"סים. הרוח המשמימה של איתי שיף, אמיר אטיאס ודני מקוב (כולם מ"בית הבובות") מרחפת מעל האלבום ומשפיעה - חבל שכך - על כולו. הם כתבו חלק גדול מהשירים וזהו כנראה אחד מאותם מקרים בהם זמרת טובה (כנראה בחורה עם אמירה) בחרה כותבים שלא הצליחו (ולמה שיצליחו) להתעלות מעל הרמה הנמוכה הרגילה שלהם.
"הזמן לא עוצר", "רואים את הטל בעיניך", "אין מקום לדאגה", "תעוף גבוה", "אל תשאל שאלות", "רק אתה יודע", "הכול כחול", "ילד של אור", "למוות ולחיים", "במקום הזה".
