"Oxygen" - יאיר קז
A.G.A
בואו נשים את זה על השולחן כבר בפתיחה: מוזיקה אלקטרונית, בעיקר אינסטרומנטלית, אף פעם לא אמרה לי כלום. לא שאני אמרתי לה פעם איזה משהו. זה תמיד נשמע לי כמו לראות בלט קלאסי, או מודרני, למה לצמצם. או מוזיקה קלאסית. המשימה שמטילים האמנים האלה על המאזין - להבין לבד למה התכוון המשורר (הלא-נוכח) - נראתה לי תמיד מעל לכוחותיי. המילים, בעיניי, הן מרכיב הכרחי בהבנת היצירה, כמה פרימיטיבי שזה נשמע. בלי הבסיס הזה, אני לא יודע להגדיר מה שמעתי וכן, שמתי לב שהרשימה הזאת שורפת כבר קרוב למאה מילה שעוסקות, בינתיים, רק בי.
דווקא משום כך, "Oxygen", דיסק הסולו האלקטרו-אקוסטי של יאיר קז, קוצר כאן ציון גבוה במיוחד. קז הוא הבסיסט של "ג'ירפות", למעשה מייסד הלהקה ומלחין רוב שיריה, הנחבא מעט בצילו של הסולן הכריזמטי, גלעד כהנא. קז מצליח לשלב באלקטרוניקה שלו, בסבך האפקטים הזה, אלמנטים של מוזיקת העולם ובאופן כללי עושה קולות של האלבום האלקטרוני הכי ידידותי שיצא כאן מעולם.
עשרה קטעים, לא ארוכים במיוחד - גם על זה תודה גדולה - שגם אם ארשום כאן את שמותיהם, הם לא יגידו לכם דבר. גם ברדיו, למעט אולי 88 אפ.אם, לא תשמעו אפילו תו ממנו. לדעתי, הגדולה של הדיסק הזה לא נמצאת בחלוקת הרצועות שבו, אלא באווירה הכללית שהוא משרה. במקום להתעצבן, כרגיל, מצאתי את עצמי מקשיב לקטעים עד סופם ובסוף הדיסק, לא מנתק בקריזה את הקשר בינו למכשיר, אלא מניח לו להתחיל מחדש. איכשהו, הבליל הבלתי אפשרי הזה, של אורגניות קסיו, מיקסרים, אפקטים, סימפוליים קוליים וכל השאר הצליח להשרות איזה רוגע לא מוכר.
כשדברים כאלה מתרחשים - אני מצדיע.
